הוויזואלי הוא פורנוגרפי

LAMPGOD++**Ł_RD//$M$=**$$EXT8PE

אני נולדתי בסוף שנת 1995, ממש עוד מעט יום הולדת 18 שלי, חוגג חוקיות והכל- פאק דאט שיט. ההבדל היחיד בין גיל 17 ל18 זה שאסור לי לקנות אלכוהול וגם את זה הצלחתי לעשות לפני אז כמה זה באמת משנה כבר. ואני בכל זאת מספר את זה כי אני בן 18 בערך מאז שאני בן 11. אמנם בגיל 11 לא היו מוכרים לי אלכוהול אם הייתי נכנס לקיוסק אבל האינטרנט תמיד האמין לי שאני בן 18. הזהות הוירטואלית שלי תמיד הייתה מבוגרת יותר. להרבה מהדברים שיהיו כאן אגב אין לי גישה דרך חשבון הגוגל המיידי שלי כי כמו שאמרתי אני עוד לא בן 18 באופן רשמי.

(גילוי נאות, אני לא צורך פורנו ואני די בטוח שמדובר בתעשייה דכאנית ומגעילה ובכל זאת קשה לי שלא להכיל אותה כפרקטיקה לגיטימית בתרבות שלנו כרגע בערך כמו שקשה לי לא להכיל סיגריות ( שגם אותן אני לא צורך).)

אם נלך שניה אחורה את המפגש הראשון שלי עם פורנו חוויתי בגיל 7 בטעות לגמרי: חזרתי הביתה מבית הספר והיו לי אוסף קליפים של דרגון בול זי שהייתי רואה כל יום כל היום בין הפעמים ששיחקתי פוקימון בגייםבוי אבל היום הזה היה שונה, יום אחד הופיע קובץ וידאו חדש בתיקייה שלי בהתחלה חשבתי לעצמי "מה סרטון חדש ששכחתי שהורדתי!?!?!@$#$" אבל לחיצה כפולה על העכבר הביאה אותי למפח נפש גדול במיוחד שלאחרי שנים השלמתי איתו שהכרתי את האאוטדור/אורג'י. את המקור של הסרטון לא היה קשה לזהות למען האמת: אחי הגדול (אז בן 17) שמר בטעות את הסרטון בתקייה האחרונה שנשמר בה קובץ, התיקייה שלי, אליה הייתי מוריד בעיקר תמונות וסרטוני אנימה. סקרנות מטופשות הובילה אותי לתיקייה שבא אחי רצה לשמור את הסרטון אם לא היה מתבלבל והדירקטורי לפניכם: דסקטופ>ביתספר>ספרות>עבודה>111>222>3333>*מלא פורנו*. ולמרות שהמקרה היה טראומתי באופן אישי בגלל חוסר הציפייה לדבר הכה ויזואלי שהכה בי, העולם הזה לא היה זר לחלוטין לילדים בשכבה שלי ילד נוספים בכיתה ב' השתעשעו בלפתוח אתרי פורנו במעבדת מחשבים כשהמורה לא מסתכלת.בכיתה ג' לקחת את הספר על החינוך מיני בשיעורי מדעים מתחת לשולחן ולצחוק. בכיתה ד' כבר היינו צוחקים על בנות שרמוטות ומפגרות שלא מבינות באיך באים לעולם ורושמות למעריב לנוער שהן בהריון מסקס יבש.

את הסיפור האישי שלי ביחס לפורנוגרפיה רק כדי להבהיר  משהו גדול יותר שהוא כנראה בכל מקרה ברור לכולם: הקהל שניגש היום לכל טקסט תרבותי (בעיקר קולנע) בין אם אלו המבוגרים המנוסים מינית וגם אם אלו הנערים המתוסכלים והבתולים, וגם כל דבר שבינהם כמובן כבר מורגל לפורנוגרפיה לחלוטין. הוא למעשה כל כך מורגל לפורנוגרפיה שהגבול בשנים האחרונות בין פורונו לקולנע די הטשטש.


Nymphomaniac Official Trailer

אני לא גאון בכל מה שקשור לביקורת תרבות ותיאוריה ביקורתית באופן כללי. אני מניח שניתן ליחס את העניין הזה גם לכמה שאנחנו חשופים ברשתות החברתיות באופן מנוכר, אולי גם פשוט להתחזקות הקפיטליזם המאוחר והאדיפלי, כנראה גם לרצונות והחשקים המרוסנים שלנו כחברה פוסט מודרנית שמבוססת כולה על שקר הכסף, על העתקים שאין להם מקור ותחליפים בדויים שמתעלים על המקור שלהם. מציאות היפריאלית שפועלת על האקסטזה של הקומוניקציה. האקזסטזה הזו כמו שאמר בודריאר מפקיעה את האדם מעצמו ומחברת אותו לזרם אקסטטי של דימויים. הדיאלקטיקה מפנה את מקומה והעולם נע אל המחוזות הקיצוניים שעניינם בעיקר בהסלמה ואינטנסיביות חסר גבולות שחותרת בהתמדה אל מחוזות נשגבים של הלא-ידוע, הפרברטי.

לא יצא לי לראות את כחול הוא הצבע החם ביותר וגם לא יצא לי לשמוע על הסרט בכלל עד שהדיבור על סצינת הסקס הלבי בו די הציף את הפידים השונים שלי במגוון הרשתות החברתיות. אני גם לא מכיר את העלילה כל כך, ואני די בטחו שאצפה בו פשוט בגלל שהביקורות עליו די מדהימות, אבל לפני הכל אני מכיר את הסרט רק בגלל שיש בו סצינת סקס לסבית ונכון לעכשיו זה גם רוב מה שאני יודע עליו אותו דבר קרה גם עם הטריילר לסרט החדש של לארס פון טרייר, שהופץ בעיקר בזכות איכות הנוט סייף פור וורק שלו. ועוד סרטון שרץ באופן די ויראלי ברשת הוא כמובן הסרטון על ההפרשים הדי קטנים בין HBO לפורנו כנקודת השקה של יפה ומכוער, נקי ומלוכלך, מגונה ובזוי. כאנקדוטה איזוטרית ולוקאלית, דיון דומה התפתח גם על הפרסומת הסמי-פורנוגרפית של עיתון הארץ.

העיסוק של הקולנוע בסקס ובהתמכרות לסקס עלה באופן משמעותי (אין לי לצערי סטטיסטיקות ואני גם לא באמת חוקר דגול אבל אני בטוח שתוכלו למצוא), תדירות הופעת סצינות סקס בקולנע ובטלוויזיה עולה, ואם אתה נמצאים אם ההורים שלכם בחדר הסיכוי לפגוש את אחת מהן עולה גם כן. התופעה נהיית מעניינת שהעיסוק לא נגמר רק בסקס או בסצינת סקס אקסטטית, אלא דווקא שהתחילה סוג של סלף-רפלקסיביות מדובר רק בסוג של סלף רפלקסיביות בגלל היחסים הלא ברורים שבין תעשיית הקולנע ותעשיית הפורנו. מה שברור הוא שברגע שהקולנע מתחיל לדבר על תעשיית הפורנו באופן ישיר מתחיל ה מגמה של ניסיון הגדרה הבעיה, במידה ויש כזו, ניסיון של החלמה במידה ומדובר במחלה. הסרטים על תעשיית הפורנו לא הגיעו רק עכשיו, אפילו אני, צעיר בשנים מכיר את בוגי נייטס של פול תומאס אנדרסון. אבל כשהקולנע מתחיל להתעסק בדברים באופן ישיר ויותר רחב היקף מדובר בניסיון לייצר דיון מחודש על נושא מסויים.

שני הסרטים האלו ממתעסקי בכוכבות פורנו. על צ'רי מתעסק באחת בדויה ולאבלייס מתעסק באחת אמיתית. כל כך אמיתית שהיא הצליחה כבר בשנות ה70 לטשטש את הגבול שבין איך שאנו צורכים קולנע ואיך שאנו צורכים פורנו. לאבלייס מגולל את סיפורה של לינדה בורמן, שהתפרסמה בעיקר בשם לינדה לאבלייס כשחקנית הראשית בגרון עמוק, סרט הפורנו משנת 1972 הוא המשפיע ביותר בכל הזמנים שכנראה גם קבע פחות או יותר איך פורנו נראה עד היום ששם הסרט הופך למטבע לשון. סלבריטאים ואנשי קולנע כמו: סקורסזה, בריאן דה פלמה, ג'ק ניקולסון וג'וני קארסון מצטרפים לאנשי המעמד הבינוני-גבוה ומגיעים לראות את הסרט בבתי הקולנע כאשר הסרט מופץ באופן המוני בתיאטראות ברחבי ארצות הברית ובאופן קצת פחות המוני גם בשאר העולם. הסרט ידוע בעיקר כאחד מסרטי הפורנו הראשונים שמכילים התפתחות דרמטית של הדמויות, עלילה נראטיבית והפקה רצינית. ההפקה מיוחסת ללו פרי (לואי פריאנו) איש מאפיה די מפוקפק וחושפת רובד נוסף על הקשר שבין פשע לתעשיית הפורנו. פשוט הפעם מדובר בפשע מאורגן

כל אלו טובים ויפים ומעניינים אבל מתעסקים בעיקר בפזילה של הקולנע אל הפורנו. הפזילה של הנורמלי לפרברטי, אבל בנקודה אחת הפרברטי חדר אל תוך ה הנורמלי והנקודה הזו לא מספיק בדיון. כנראה כי היא קצת פחות חשובה אבל היא גם מאוד מעניינת. בשנים האחרונות קיים ניסיון של שחקני פורנו לעבור לתעשיית הקולנע. הסיפור הידוע ביורת שנקשר בניסונות האלה הווא הסיפור של סשה גריי, שחקנ ית פורנו מפורסמת וזוכרת פרסים שבשנת 2009 השתתפה בסרטו של הבמאי הפופולרי-ניסיוני סטיבן סודברג The Girlfriend Experience בו היא משחקת משהו שלא כל כך רחוק מהמציאות שלה באותה תקופה, בעוד במציאות שחקניות פורנו החליפו את מערכת היחסים שהיה לגברים עם הנשים שלהן (או אי מערכת היחסים) בסרט גריי משחקת מישהי אשר מציעה לאנשים את "חוויות החברה" וגם עושה מזה כסף די טוב (בהקשר הזה גם מעניין לראות את Alps של הבמאי היווני גיורגוס לנטימוס וHoly Motors של הבמאי הצרפתי לאו קאראקס. שלושתם מדברים על אנשים ששהעבודה  שלהם היא לנדוד בין זהויות בשביל אנשים אחרים).
מקרה נוסף מעניין הוא דווקא של שחקן הפורנו ג'יימס דין שלוהק לאחרונה לשחק לצד לינדזי לוהן בסרט הגרוע להפליא של פול שרדר The Canyons.

****************************************
כאן פחות או יותר נגמרו לי הדברים להגיד. חשוב לציין (באופן די פאסיבי אגרסיבי) שאני לא רוצה להיות פוריטני במיוחד, ואם רצונכם הוא לראות פורנו לכו ועשו זאת אבל אני באמת ממש מעדיף שלא תעשו את זה כי זה לא כזה קול כלפי נשים ולפעמים גם גברים שמנוצלות ומנוצלים בתעשייה שמשטיחה את אחד מהאספקטים החשובים ביותר בחוויה האנושית. חוץ מזה אני גם מקווה שזה באמת קורה רק בזמן האחרון ולא שנים, כי יש מצב שזה ככה פשוט מאז שהתחלתי ללמוד קולנוע ולהתעניין קצת אבל יש מצב שזה תמיד היה קיים ואני פשוט לא הייתי שם כשהעץ נפל ועכשיו שאני ביער אני די עף על עצמי שאני מהיחידים שראו את זה ובעצם אני די לייטבלומר מפגר.
הנה עוד כל מיני טריילרים לסרטים שמתעסקי בנושא שיצאו בזמן האחרון:

וזה באמת ממשיך יותר מידי ואם אשים את הכל הדפדפן שלכם לא יעמוד בכמות האמבדים